תומר בן אז"ר מתרגש, צוחק, מתעצבן ונמתח עד הרגע האחרון בפוקר הריאליטי "GAME OF GOLD" למרות שלא הבין כלום
בתור בוגר לימודי קולנוע וטלוויזיה, שאפילו מתהדר בסרט תעודה שהופק תחת ידיו, תמיד שאלתי את עצמי מתי תהיה איזו הכלאה מעניינת בין פוקר לריאליטי. משהו שישבור קצת את המסגרות של החומרים המוכרים. והנה, לפני כחודשיים, צצה לה ההברקה החדשה מבית GG POKER בשם "GAME OF GOLD", שהיא סוג של ספין אוף ל-"POKER AFTER DARK" הידועה לשמצה (בקטע טוב) בטראש טוק, בסלבס, בפרוז, בטיפוסים הססגוניים, במשחק האגרסיבי ובקופות האסטרונומיות בגובה של הכנסה שנתית ממוצעת של בן אדם נורמלי.
כוכבים, כוכבות, צ'יפים ומטבעות
זו היתה הסנונית הראשונה לבייבי החדש, ובהתאם להצלחה ככל הנראה תהיינה עונות נוספות. בגדול מדובר בקאסט של 16 שחקנים, מוכרים יותר ומוכרים פחות, שמתחרים ביניהם על מטבעות זהב בגירסת דה ווינר טייקס איט אול. כלומר, רק המקום הראשון זוכה בפרס הצנוע של 456,000 יורו, והשאר בוכים למצלמה. המשחק הוא כמובן על צ'יפים, אבל למטבעות יש משמעות מבחינת ההישרדות שלך (או של הקבוצה שלך) במשחק כולו, ובגודל הערימה שתקבל בשלבים הבאים.
בין הכוכבים הגדולים תוכלו למצוא את דניאל נגרנו, פדרו הולץ, מריה הו, דניאל קייטס (הלא הוא ג'אנגל מן), צ'רלי קארל וג'ייסון קון. עוד משתתפים קווין מרטין שהוא שחקן היי סטייקס ידוע וגם זוכה "האח הגדול" קנדה, וג'וש אריה היהודי-אמריקאי שמחזיק בשישה צמידי אליפות עולם. ניקיטה לות'ר ואולגה לרמולצ'בה היפהפיות הן נציגות גל השחקניות הצעירות החזקות והבולטות ששוטף את הסצינה – הראשונה מדורגת כשחקנית מס' 1 בהודו, עם יותר מחצי מיליון דולר זכיות לייב ואוחזת בתואר "לאסט סטנדינג וומן" במיין איוונט האחרון בוגאס; השנייה קראשרית אוקראינית עם כ-700 אלף דולר זכיות בלייב, שסיימה במקום השני ב-WPT Ladies World Championship של 2022. יחד איתן מחזקת את הכוח הנשי התגלית הנעימה קיינה אינגלנד האמריקאית, שזכתה בתואר שחקנית השנה ב-Mid-States Poker Tour לשנת 2021, ומתהדרת ביותר ממיליון דולר זכיות בטורנירי לייב.
עוד בתוכנית: הסטרימר ושגריר POKERNEWS לוקאס רובינסון, אושיית הרשת בעל הפה הגדול ג'ון גילברט הצרפתי, המקצוען דיוויד וויליאמס שהוא גם שף חובב, אנדי צ'אי שמשתתף קבוע בלייב סטרימינג של קזינו הסטלר היי סטייקס, והמקצוען מייקל סוזה, זוכה אחד מטורנירי הטריטון היוקרתיים.
איך אומרים? נכנסתי בגלל הסקרנות נשארתי בגלל החוויה. נעזוב רגע בצד את העובדה שדי קשה לעקוב אחרי הכללים ודירוגי המטבעות של כל שחקן ובלה בלה, או את המנחה האנמי וחסר הכריזמה סטייל גיא זו-ארץ – שדרן הפוקר עלי נגא'ד – שמגיח בכל פעם לכמה שניות, מדברר ביובש את המסרים המתומללים, ונעלם. או את חוקי הפורמט עצמו בכל שלב ושלב, שדומים לחוקים השרירותיים וחסרי ההיגיון של השעשועון "במבוזלנד" המופרע מ"חברים". נראה כי בהפקה אמרו "יאללה נעשה איזה סלט של מזל, יכולת ואינטראקציות ונראה מה יהיה", כשהם סומכים יותר על הקאסט והדינמקות בין השחקנים ובין עצמם מאשר על ההיגיון הפנימי. ובכן, כאן הם קלעו בול.
מהמדיטציות של צ'ארלי ועד הנחירות של ג'אנגל מן
בשלב הראשון הקאסט מצוות לארבע קבוצות של ארבעה שחקנים כ"א בהתאם לקלפים שבחרו באופן רדנומלי, ומשחקים בפורמט טורניר הולדם רגיל של פור-הנדד (נציג מכל קבוצה), עד שנותר המנצח. בסופו של דבר מיקום השחקן בטורניר מומר למטבעות זהב, שבהן הוא יכול להשתמש כטיים בנק כרצונו או לצבור אותן להמשך. הקבוצה בעלת מספר המטבעות הזהב הכולל של חבריה הנמוך ביותר – מודחת כולה. השלב השני, כשנשארו 12 שחקנים, מוקדש כולו למאבקי האדס אפ גרנדיוזיים, שמהווים את ליבת התוכנית – החל מהדרך שבה חברי הקבוצה (שעורבבו ביניהם שוב בינתיים) בוחרים בינם לבין עצמם את סדר השחקנים, ועד המשחקים עצמם והדינמיקה בין השחקנים.
אחד הדברים המרתקים ב-"GAME OF GOLD" הוא הצפייה בשחקנים שצופים בשחקנים, כשכל קבוצה מסוגרת בחדר אחר ועוקבת אחר המשחק המשודר בקלפים פתוחים בדיוק כמו לצופים בבית. כך אנו חוזים בתגובות שלהם, בניתוחים שלהם, בציפיות שלהם (אין מצב שהיא מקפלת כאן! אין מצב שהוא לא דוחף עכשיו!), בתקוות, באכזבות, בהתרגשות, בעצבים. מעבר לניתוחי הידיים המבוצעים בלייב, המעניינים כשלעצמם (אגב, מי שמעוניין לצלול יותר לעומק מבחינת הפוקר עצמו, רפי וגאס הוסיף בערוץ היוטיוב שלו רצועת פרשנות לכל פרק ופרק), הרי שלרגע אחד אנחנו רואים שגם המקצוענים ביותר כאחד האדם הם, וממש כמונו מתעצבנים על שבירות ומאוכזבים מתשלום רע או בלוף שנתפס. התוצאות של כל שחקן הרי משפיעות גם עליהם, ולכן כמובן הם גם לא שוכחים לפרגן כשצריך. בין הממתקים: צ'רלי נטול חולצה מטריף את השכל בממלכת הגוף-נפש והמדיטציות; ג'אנגל מן נרדם בין המשחקים עד שקיינה לא יכולה לסבול את הנחירות שלו; נגרנו וג'ייסון קון במפגן אווירי של התנשאות; לוקאס רובינסון הרובוטי מנסה בכל כוחו להתחבב על בנות קבוצתו הנחשקות, והשחקנים כולם מנסים לתכנן לבלינג בהתאם למה שראו בשולחן המצולם כמה דקות קודם לכן.
המתח בתוכנית נבנה בשני מישורים – הראשון, בדומה לכל תוכנית ריאליטי המכבדת את עצמה, הוא האישי מול הקבוצתי: הרצון שהקבוצה שלך תנצח, או שלפחות תימנע מלהגיע למקום האחרון אחרת תודח יחד איתה, מול האינטרס האישי שלך לצבור כמה שיותר מטבעות זהב מול המתחרים, חלקם מהקבוצה שלך שעלולים להיות המתחרים העתידיים שלך. המישור השני הוא מעולם הפוקר עצמו, בת'כלס מי יודח ולמה. כאמור, לכל שחקן בסופו של דבר יש השפעה גם על ההתקדמות של חבריו לקבוצה. נראה כי הוגי הפורמט היו מעוניינים במתח במישור נוסף – הבינאישי סטייל "הישרדות" – אבל כאן העניין הזה פחות צלח להם, מכיוון שגם ויכוחים או עצבים שהתלהטו הסתיימו בסופו של דבר בחיבוקים וכמה טסנטמוניאלס (וידויים למצלמה) מרגשים.
אפרופו טסטמוניאלס, זהו גם החלק היותר חלש בתוכנית לטעמי. מכיוון שאין באמת אינטריגות, ואת רוב הדברים השחקנים ממילא אומרים בינם לבין עצמם בחדרים המצולמים, הרי שאין חדש תחת השמש. זה לא שמריהו הו מגלה לצופים שהיא זוממת איזו תוכנית השתלטות על הקבוצה שלה; ולא שזה מפתיע שהשחקנים החזקים מעוניינים שהשחקנים החזקים האחרים יודחו. ובואו, בסופו של דבר, חוץ מדניאל נגרנו, ג'אנגל מן וג'ון גילברט הידועים ביכולת הדיבור הבלתי נלאית שלהם כשהמצלמות נדלקות, הרי מה כבר אפשר לצפות משחקני פוקר בנושא הזה מלבד להתריס בשולחן שחקנים אחרים?
אז זהו, שכאן מחכה הפתעה נעימה. ומי שבולטים במיוחד הם צ"רלי קארל, פרדו הולץ, מריה הו, ג'אנגל מן, ג'ון ג'ילברט ושתי הכוכבות הצעירות ניקיטה לות'ר ואולגה לרמולצ'בה. מי ציפה לטיזינג הקורע מצחוק בין מריה הו לג'אנגל מן במהלך ההאדס אפ ביניהם? או לפלרטוטים בין אולגה לצ'רלי? או להומור הדק של פדרו הולץ? או לצפות בדיוויד אנדרסון האומלל נדרס להפתעתו על ידי ניקיטה לות'ר במפגן מרשים של אגרסיביות ובלופים בניגוד גמור למה שחשב?
שחקני פוקר כבני אדם
אז כשכל האלמנטים הנ"ל נפגשים בשילוב פוקר איכותי, ההנאה גוברת והמתח עולה. בסופו של דבר, כמו בכל תוכנית ריאליטי, בחרתי את הפייבוריטים שלי, ומפרק לפרק בחנתי באדיקות אחר ההתקדמות וכמות מטבעות הזהב שלהם וצעקתי על המסך בדיוק כמו חברי קבוצתם. ובכן, התוכנית הזאת ממכרת.
חברי הקבוצה שניצחה בסבבי ההאדס אפ עולים ישירות לפיינל טייבל, האחרונים מודחים, וכל השאר נאלצים להתחרות אחד מול השני ב"פוקר הודי" (פרטים בגוגל), שלב ביניים הזוי ומשעשע בו זמנית, בעיקר בנסיונות לפצח אותו עם טקטיקות ואסטרטגיות מתמטיות ואחרות במשחק הפשוט הזה שהקשר בינו ובין פוקר תלוש במיוחד. הפיינל עצמו נערך בין השורדים האחרונים שוב כטורניר לכל דבר, הפעם כל שחקן לעצמו, כשסכום של מאות אלפי יורו למנצח הופך אותו למותח במיוחד.
אז אין הדחות יזומות, שזה דווקא היה יכול להיות מעניין אם חברי הקבוצה היו מחליטים להדיח את "החוליה החלשה" לדעתם ולעורר כך אינסוף אינטריגות; חוקי הפורמט קצת תלושים; המעקב אחר מטבעות הזהב מאתגר עד בלתי אפשרי; אבל "GAME OF GOLD" הוא חוויית צפיה מעניינת, כיפית, משעשעת ומותחת בו זמנית, ומאפשרת היכרות נוספת עם השחקנים כבני אדם.
יצאתי בהחלט מסופק, ובעיקר סקרן לדעת מי יהיה הקאסט בעונה הבאה, כשאני מנסה לדמיין את וויל כאסוף מוציא את פיל הלמיות' מדעתו, מוסטפא קאניט מפלרטט עם אלכס בוטז, דאג פולק מתעמת עם רובי ג'ייד לו (שהתפרסמה בתקרית ה-J4 המפורסמת), וג'ייסון מרסייר נשבר מול מארלי ספראג ששברה לי את הלב.
