צור לוי בחר בעצמאות מגיל צעיר והפך למקצוען פוקר בגיל 16. בגיל 22 כבר הגיע להישגים בינלאומיים מרשימים והוא מחזיק בנסיון חיים עשיר ומגוון. תומר בן אז"ר שוחח איתו ולמד כמה דברים על חוזק מנטלי, על ההצלחות, על המחירים ועל הקשר שבין חומרים משני תודעה להתמודדות עם השונות של החיים
זה כבר כמה שנים שמי-ווה-טון מנסה לשכנע אותי לקפוץ למקום מגוריה אצל שבט מה-שמו באמזונס ולהשתתף בטקס אייוואסקה בהדרכתה. "זה ישנה את חייך ואת הדרך שבה אתה חווה ותופס את החיים", היא חזרה והבטיחה, ואני – עם כמה שזה נשמע מפתה – מצאתי בכל פעם תירוצים לסרב.
את מי-ווה-טון, "ירח לבן" בשפת הנוואחו, הכרתי כשהייתי בן 24. אז כמובן עוד לא קראו לה מי-ווה טון, אלא יותר קרוב לסהר, אתם בוודאי עושים את ההקשר. בשנתיים שהיינו ביחד, סהר, פרי-ספיריט אמיתית, הכניסה אותי לעומק עולם הרוחניות והשאמאניזם ודי פתחה לי את הצ'אקרות. אבל השנים חלפו, אני פניתי דווקא לכיוון לימודי קולנוע ופרסום, הפערים החריפו והזוגיות התפרקה. ולמרות שעברו למעלה מיותר מ-20 שנה, אני וסהר, סליחה מי-ווה-טון, עדיין בקשר חברי קרוב. בשנים האלו היא הספיקה להטמיע את מגוריה בעמקי הג'ונגלים, להפוך למדריכת מעגלי מדיטציות מבוקשת ובין שאר עיסוקיה היא מובילה ריטריטים וטקסי אייאוואסקה מסביב לגלובוס. ואני, אני תקעתי יתדות עמוק באדמה התל אביבית, עם סוכנות פרסום, ליין מסיבות ובר-מסעדה. מדי פעם, כשהיא מגיעה לביקור בארץ ואנחנו נפגשים, היא תוקעת בי את עיניה השחורות הגדולות. "תגיד," היא בוחנת אותי, קוראת כמו ספר פתוח את כל מעמסי היומיום שבנפשי, "לא הגיע הזמן לעוף קצת?"
אני נזכר בסהר-מי-ווה-טון כשאני משוחח עם צור לוי, אחד מכוכבי הפוקר הצעירים והמבטיחים שצמחו בארץ הפוריטנית שלנו. השיחה שלנו – שהיתה אמורה להתנהל בעיקר סביב הישגי הפוקר הבינלאומיים שלו כשהוא רק בן 22 – הפכה מהר מאוד לשיחה על מהות החיים, הרי לא כל יום נוטש נער בן 16 את בית הספר ומחליט להפוך לשחקן פוקר מקצועי. כל מי שמכיר פוקר יודע עד כמה המשחק הקשוח הזה משקף את "משחק החיים", ואצל צור – גירסה משודרגת של פרי-ספיריט – נדמה שהוא לקח את זה צעד אחד קדימה.
"רוחניות תמיד היתה חלק מאוד גדול ממני," הוא משתף. "גדלתי בבית דתי, אני מאוד מתחבר לשאמאניזם, ואפילו עושה איוואסקה באופן קבוע." זה הרגע שבו האוזניים שלי מתחדדות, ואני מבקש שיפרט, עיניה השחורות הגדולות של מי-ווה-טון מביטות בי מרחוק. האם היקום מעביר לי מסר?
"תמיד ידעתי מה זה אייוואסקה," אי אפשר לטעות בהתלהבות בקולו, "ידעתי שעושים את זה בדרום אמריקה, ושזה קשור לשאמאניזם, וידעתי שמתישהו אני אעשה את זה, כי אני מאוד אוהב להתנסות בחומרים משני תודעה ודברים מהסוג הזה. יום אחד הכרתי שתי בחורות אמריקאיות שסיפרו שהן הגיעו למקסיקו כדי לעשות 'קמבו', שזה רעל צפרדעים שיש בו משהו פסיכדלי שגורם לגוף להתנקות ומחזק את המערכת החיסונית, וישר אמרתי שאני גם רוצה. ואז הכרתי את ה'בופו', שזה גם רעל צפרדעים רק שאותו מעשנים. זה מחזיר אותך למקורות, למקום שממנו באת. עשיתי את זה בג'ונגל עם זוג שאמאמנים, בעל ואשה. כמה חודשים אחרי זה שמעתי על ריטריט של שבוע בשילוב אייוואסקה. עשינו את הטקס ביום האחרון של הריטריט, והיתה לי חוויה ממש פלאית. מאז אני עושה את זה באופן קבוע." והנה אני שומע בפעם הראשונה ממקור ראשון את מה שהשאמאנית הפרטית שלי ניסתה להסביר לי כל כך הרבה פעמים.
אתה מרגיש שזה עזר לך באיזשהו אופן?
"ברור. אני מרגיש שזה עוזר בכל תחום של החיים, זה מלמד אותך דברים על החיים, משחרר אותך מתקיעויות רגשיות או פיזיות, מאוד קשה להסביר את זה למי שלא עושה. אומרים שזה סוג של ספיריט. היא מכונה פאצ'ה-מאמא, 'הסבתא', והיא כאילו באה ורואה מה אתה צריך, מה מתאים לך, כמו תרופה מותאמת אישית, למרות שזו לא באמת תרופה כי אתה לא חולה. זה מין הילינג שמשלים את הקיום הפיזי והמנטלי שלנו כאן. מעלה את התדר שלנו, פותח את התודעה, משנה ומשדרג את החוויה הקיומית."
ואתה חושב שזה משפיע על המשחק שלך?
"אני לא יודע או מרגיש שזה משפיע לי על המשחק, לא לטובה ולא לרעה, אבל בהחלט בפן המנטלי. זה עוזר לי להבין דברים מסביב, שקשורים לחיים עצמם, שנתנו לי שקט כדי לשבת ולשחק ולהביא לשולחן את הכי טוב שלי."
הסיפור על האייוואסקה הוא פרפרזה מושלמת לסיפור של צור לוי. בחור שהולך עד הסוף עם הדברים שמעניינים אותו, שעושים לו את זה, שמאתגרים אותו. ואם לא הוא לא שם, ופאק על העולם ומה חושבים עליו. "מאז שהייתי ילד תמיד הייתי מקשיב לעצמי, עושה מה שאני רוצה ולא מה שמצפים ממני לעשות," הוא מספר. "בגיל 13 החלטתי שעולם הדת זה לא בשבילי, התחלתי לעשן וויד ובגדול חיפשתי את עצמי." בגיל 14 הוא גילה את הפוקר.
"היינו משחקים כמה חברים, בקושי ידענו את החוקים, אבל היה בזה משהו שמשך אותי. מהר מאוד התחלתי לחקור לעומק את המשחק, נכנסתי לפורומים של קהילות פוקר, צפיתי בסרטונים ביוטיוב, מאוד עניין אותי להשתפר. הייתי נכנס לפרירולים באון ליין. בסוף הפקדתי 40 דולר ב'פוקרסטארס' והתחלתי להשתתף בטורנרירים של 2 דולר."
כשאתה מביט אחורה, על ההחלטה לעזוב הכל ולהתרכז רק בפוקר, זה משהו שאתה שלם איתו?
"זו ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בחיי," הוא עונה כמעט מיד. "אני חי חיים שאני אוהב, עוסק ומתפרנס ממה שאני אוהב, רואה עולם, וכמובן מבסוט מההישגים."
וכשצור אומר הישגים, הוא אכן מתכוון להישגים. בארבע השנים האחרונות הוא הספיק להדביק שלושה טורנירים גדולים, אחד מהם הוא טורניר ה-1100 CEP highroller היוקרתי בברצלונה ב-2019, השני טורניר ההיי רולר של סבב הפוקר הישראלי (IPC) בוורנה ב-2020, באותה שנה הדביק גם את טורניר הביג פיפטי בקינגס שברוזבדוב, צ'כיה. הישגים מכובדים נוספים הם העפלה לשולחן הגמר ב-EPT (הסבב האירופי) בטורניר ה-1,100 יורו, שם כבש את המקום השלישי, וסבב האון ליין של אליפות העולם (WSOP) ב-2021, שם טיפס עד המקום השני. ההישג האחרון המשמעותי שלו – והגדול בקריירה שלו עד כה – היה המקום ה-19 בטורניר המרכזי של אליפות העולם ה-WSOP בוגאס השנה (2022), כשהוא מתמודד מול לא פחות מאשר 8663 שחקנים, החל בחובבים וכלה בשחקנים מהטופ העולמי. וכל זה כשהוא בן 22 בלבד.
כדי להבין את גודל ההישגים האלו צריך להכיר לעומק את הפן המנטלי הקשוח של משחק הפוקר, לא כל שכן בגילאים הצעירים. בגיל 22 ההישג המשמעותי הגדול שלי היה להצליח לשרת שמונה שולחנות בו זמנית בשעות הפיק של מסעדת אפרופו היכל התרבות. אמנם אני וצור התחלנו לשחק פוקר פחות או יותר באותו הזמן ואני עדיין מפלס את דרכי בטורנירים לחובבים, אבל מספיק עם ההשוואות. יש אנשים שפשוט נולדו עם גיפט ויודעים איך לנצל אותו, ולצור אכן יש גיפט.
"כבר בכיתה א' זיהו אצלי את הכשרון למתמטיקה. נחשבתי לסוג של גאון. הקפיצו אותי לכיתה ה' אבל גם זה היה קטן עלי," צור מספר. "בכלל, אף פעם לא התעניינתי בלימודים בבית הספר. הרגשתי שאני לא לומד כלום, שום דבר לא היה מעניין אותי, היו מעיפים אותי משיעורים, לא הייתי עושה שיעורי בית כמעט. מבחינתי זה היה אשכרה בזבוז זמן." הוא נולד בירושלים וגדל במודיעין למשפחה דתית, ילד סנדוויץ' בין שני אחים נוספים, וכאוהד שרוף של ריאל מדריד, עד שהכיר את הפוקר היה בעיקר מעביר את הזמן בכדורגל עם החברים בשכונה. אבל הפוקר שאב אותו פנימה כמו שואב ענק אימתני. "לא הייתי הולך לישון בלילה," הוא משתף. "הייתי חורש את הרשת. הפכתי להיות אובססיבי. רק בזכות הפוקר גיליתי שאני יודע ללמוד, שיש לי את התחת לשבת ולהשקיע שעות. מה אגיד, התאהבתי במשחק".
מה באמת עושה לך את זה כל כך בפוקר?
"תמיד אהבתי להמר על משחקי ספורט, יש את הקטע הזה של הריגוש והאדרנלין, אבל אני לא מגיע לפוקר מתוך העניין הגמבלרי. הדבר שבאמת עושה לי את זה במשחק זה האתגר שהוא מעניק למוח. זה מאתגר בכל פעם מחדש, כי אין לזה סוף, ותמיד יש לאן למתוח את הגבולות של עצמך, תמיד אפשר להשתפר, ולהבין את המשחק יותר ויותר לעומק."
אחרי שנתיים של חפירות אינסופיות ברשת, התנסויות בטורנירים און ליין והשתפרות אקספוננציאלית במשחק, בגיל 16 כאמור הוא החליט סופית לפרוש מבית הספר – " מה שהיה קורה ככל הנראה בלי קשר", הוא מדגיש – ולהפוך לשחקן מקצועי. כלומר, להתפרנס מפוקר.
איך מתגבשת החלטה כזו? זה חתיכת צעד, ועוד בגיל כזה צעיר.
"הייתי אמנם עוד חובבן בתקופה ההיא, אבל כבר היה לי את הווייב של מקצוען פוקר, היה לי את החזון, ואחרי שפרשתי מהלימודים היה לי הרבה יותר זמן ואנרגיה ללמוד ולהשקיע במשחק. כשהתחלתי לשחק על סכומים קצת יותר גבוהים, ראיתי שאפשר לייצר כסף משמעותי, כזה שאפשר לחיות ממנו. עבדתי אז בדוכן שווארמה, והיו ימים שהייתי מרוויח בפוקר יותר ממה שאפשר להרוויח בשווארמה בחודש. משם ההחלטה להיות מקצוען פוקר היתה קצרה."
ומה עם תעודת בגרות? זה משהו שאתה מתכנן להשלים?
"אני לא רואה שום סיבה כרגע להשלים בגרות. אני לא באמת מאמין בחתיכת הנייר הזאת. יש משפט של הראפר אודימן שאני אוהב – 'אני לא רוצה שנייר ישקף את החוכמה שלי'. כבר מזמן הבנתי שאם יעניין אותי ללמוד משהו, אני אלמד, אני אשקיע, אני אתאבד עליו. אני לא צריך שמישהו אחר יאשר לי שלמדתי." הילדות הלא פשוטה שלו עזרה לו להשתחרר מהצבא על סעיף נפשי אחרי פגישה קצרה עם הקב"ן, ואני שואל אותו אם הוא מרגיש פספוס כלשהו. "האמת", הוא מודה, "השחרור מהצבא ממש התאים לי באותה תקופה, כי החלום לגור ולשחק בחו"ל בער בי כבר בעצמות." עם זה אני לא מתווכח.
ככל שהשיחה שלנו ממשיכה, קווי הדמיון בין צור למי-ווה-טון הולכים ומתחדדים לי. גם היא מגיל מאוד צעיר היתה עושה בעיקר מה שהיא רוצה, ללא התחשבות בנסיבות או בתוצאות, היא אמנם לא פרשה מבית הספר אלא מהלימודים באוניברסיטה, אבל גם היא עשתה זאת כדי לחפור לעומק בנושא שהכי עשה לה את זה, השאמאניזם. כמו צור, גם היא עזבה את הארץ ועברה לגור בחו"ל, וכמוהו גם היא הפכה לשם דבר בתחום עיסוקה. מתוך ההיכרות העמוקה ורבת השנים שלי איתה, אני מודע למחירים העצומים שהיא שילמה על הבחירה הלא קונבנציונלית שלה, על הזוגיות שלנו שהתפרקה, על הניתוק מהחברים ומהמשפחה, ועל ההתנכרות מצד כל מי שלא ממש התחבר לקיצוניות שבה היא לקחה את החיים החדשים שלה, כולל שינוי שמה. אני תוהה אלו מחירים צור שילם על הבחירה הלא קונבנציונלית שלו.
איך המשפחה קיבלה את ההחלטה הלא שגרתית הזאת שלך, בעיקר עם התדמית הבעייתית שיש עדיין בארץ לגבי הפוקר?
"תראה, כבר מגיל מוקדם מאוד היה די ברור לכולם שצור עושה מה שהוא רוצה, ועדיף לתת לו לזרום. זה לא שההורים היו מבסוטים מההחלטה הזאת, אבל גם לא נרשמה התנגדות כלשהי. עכשיו הם דווקא מאוד שמחים וגאים בי, לא רק בגלל ההצלחות וההישגים בפוקר אלא גם בגלל איך שצמחתי מזה כאדם. החיים כשחקן פוקר מקצועי והמסע הזה בעולם מאוד ביגרו וחישלו אותי". דמותה של מי-ווה-טון שוב עולה בראשי, ואני נזכר בביקורת האינסופית של אביה המטריאליסט על אורח החיים שבחרה, ובתגובה לצעד המאוד דומה הזה שלה שהיה לא פחות איום בנישול מהירושה. עם כל הכבוד לרוחניות, ויש כבוד, אני בטוח שלו היתה שומעת על הקלילות ההזויה שבה צלח צור את המהמורה הקשוחה הזאת, היא בוודאי היתה נתקפת בפרץ של קנאה.
בגיל 18 צור חסך מספיק כסף כדי לעשות את הצעד הבא ולעבור לגור בחו"ל, במדינות שבהן התנאים מאפשרים לשחקן פוקר מקצועי להתנהל באופן מיטבי, כשהאזרחות הצרפתית שהוא מחזיק בה הודות לאביו היתה המפתח העיקרי לצעד המשמעותי הזה. היעד הראשון שלו היה פראג. "השנים 2019-2018 היו תור הזהב של הקינגס ברוזבדוב, עם טורנירים גדולים ואיכותיים ושחקנים מכל העולם, כל הטופ העולמי היה מגיע לשם, וזו היתה אחת הסיבות שעברתי לצ'כיה."
איך זה לגור ולהסתדר לבד בחו"ל בגיל כל כך צעיר?
"קודם כל, זה מאוד מתאים לאופי שלי, ואף פעם לא הרגשתי שיש בעיה עם הגיל שלי. האזרחות האירופאית ללא ספק עוזרת להתאקלם, אבל חוץ ממסגרות משעממות כמו בית ספר, אף פעם לא היתה לי בעיה להסתדר, ואני גם רוב הזמן לא לבד. תמיד מכירים אנשים, לפעמים גרים איתך חברים או שותפים, וגם אין לי שום בעיה להיות עם עצמי".
מצ'כיה עבר לוינה לזמן קצר, שם החיים בניכר פחות חייכו לו. "ממש לא התחברתי למקום," הוא משתף. "הרגשתי ממש לבד, הקור היה בלתי נסבל, היה לי משעמם וגם בפוקר לא כל כך הלך." מוינה חזר לפראג, ומשם עבר למקסיקו. "בתקופה ההיא של הקורונה והסגרים הלייב פוקר מת לחלוטין," הוא נזכר. "אז החלטתי להגשים חלום ולגור במקום ליד הים, ומקסיקו התאימה לי. הייתי משחק און ליין ובעיקר נהנה מהים והחופים."
בתקופה הקצרה שלו בחו"ל, צור מצליח לכלכל את עצמו לבד מפוקר, ולא מפסיק ללמוד, להשקיע, ולהיעזר בכמה מהמאמנים הטובים ביותר בתחום. במקסיקו התגורר במשך שנתיים, משם הגיע לוגאס להשתתף ב-2021 WSOP, ואז חזר למקסיקו לעוד שנה. "אני מרגיש כרגע שזה הבית," הוא מתוודה.
אני משוחח עם צור מבית קפה קטן בהוד השרון, כשהוא מתכונן בברצלונה לטורניר ה-EPT (סבב ה-European Poker Tour) היוקרתי הנערך עוד כמה ימים בעיר. מימיני שלוש תיכוניסטיות רכלניות, משמאלי צפצופי נהגים עצבניים בפקק שלא נגמר, ואני לא יכול שלא לתהות איך נראים החיים כשהם נעים בין מקסיקו, וגאס ואירופה, בתי קזינו יוקרתיים ושולחנות פוקר מוריקים. האם הם באמת כל כך נוצצים?
"תראה ג'יימס בונד זה לא," הוא צוחק לשמע ההשוואה המתבקשת, "אבל אפשר בהחלט לומר שהעולם הזה נוצץ. אני כרגע בברצלונה, בקזינו, על החוף, הכל כאן יפה, האנשים יפים, הבחורות יפות, האוכל טוב, הקזינו מדהים, מה רע. לפני כן הייתי בווגאס, כל יום אתה רואה את הבילאג'יו והמיראז' מסביבך, ואני מודה כל יום לאלוהים שאני נמצא איפה שאני נמצא."
בקצה השני של הסקלה הנוצצת, נמצאים התיאורים המוגזמים של מי-ווה-טון אודות הג'ונגלים המוריקים של האמזונס, בקתות הקש, השקט ופלא החיים הנינוחים והפשוטים. בין אם מדובר בשכנוע עצמי או בחוויה אותנטית, אני בהחלט נוטה להאמין לשניהם. מי אני שאתווכח ממרומי הפקקים והזיעה התל אביביים?
עם ההישגים מגיעה ההכרה, וצור הפך להיות שם דבר בקהילת הפוקר הישראלית, העוקבת באדיקות אחר ביצועיו בטורנירים בינלאומיים כאלה ואחרים. הכינוי "צור הילד" שדבק בו משעשע ומחמיא לו. "אחרי עידן רביב (מקצוען פוקר ישראלי שגם הוא כונה 'הילד' – ת.ב.א) אני גאה להמשיך את שושלת 'ילדי הפוקר' הישראלים," הוא מצהיר.
אתה חושב שלגיל הצעיר שלך יש אולי פקטור שלילי במשחק? נאמר בכל מה שקשור לנסיון חיים, למנעד הרגשות, לחוזק מנטלי?
"אני לא מרגיש שיש לי חוסר נסיון חיים, גם לא מול אנשים מבוגרים. גם בגלל מה שעברתי, ואיך שגדלתי, וגם בגלל סגנון החיים שלי כיום. מי שלא יודע בן כמה אני נופלת לו הלסת כשהוא שומע שאני רק בן 22. גם החברים שלי, ובכלל האנשים שאני מסתובב איתם, רובם מעל גיל 30 ומעולם לא הרגשתי מולם 'ילד' או חסר ניסיון ביחס אליהם."
ואין לך פיק ברכיים נגיד כשאתה מוצא את עצמך מתמודד על סכומים גדולים מול שחקנים בכירים מהטופ העולמי?
"אין לי שום פיק ברכיים או רגשי נחיתות מול שחקנים מקצוענים, חוץ מלתת להם את הקרדיט כשחקנים מהטופ. כשאני משחק אני נטו במשחק, ואני לא נותן לשום גורם חיצוני להפריע. אגב, דווקא מול חברים אני יכול לצאת קצת מהזון, שזה מצחיק. אבל בתקופה האחרונה הצלחתי לפתור גם את זה."
איך זה באמת לחיות חיים כל כך שונים מהחברים שלך בני גילך?
"זו השגרה שלי, זה היומיום שלי, זה מה שאני מכיר. אני לא חי את החיים שלהם, והם לא את שלי, ואני לא עוסק בהשוואות. זה פשוט החיים שלי. אני חי חיים כל כך שונים מהם, אבל מצד שני מאוד דומים לאנשים אחרים, אולי לא בני גילי אבל של שחקני פוקר מקצוענים אחרים."
ומה עם זוגיות? סגנון החיים שלך הוא משהו שעלול מאוד להקשות על הנושא.
"אני לא מסתכל על זה ככה, זוגיות זה משהו שיקרה אם הוא צריך לקרות. בכל מקרה, הפוקר אצלי הוא במקום הראשון כרגע, וכשמישהי רוצה להיכנס למערכת יחסית איתי זה משהו שהיא צריכה לקחת בחשבון. הייתי בשלוש מערכות יחסים שנמשכו כל אחת כמה חודשים, ואף פעם הפוקר לא היה אישיו. מכירים כמו שמכירים בכל מקום, הפרידות היו בגלל שנפרדים כמו בכל קשר, והאמת היא שהן דווקא התלהבו מכל הקטע של הפוקר והעולם שסביבו. בכל מקרה אני לא מחפש כרגע זוגיות."
וכשאתה מגיע לשולחן, איך אתה מוציא מעצמך את הטוב ביותר?
"בזמן המשחק אני משתדל להיות בזון, להתפקס במשחק, שום דבר אחר לא מעניין. אני עושה הרבה הכנה מנטלית לפני משחקים. מדיטציה כל יום לפחות פעם אחת, הולך לחדר כושר, עושה הליכה עם עצמי, שם לב מה המצב המנטלי שלי ואיך אני מגיע לסשן, מריץ תסריטים, למשל איך אני מתכוון להתמודד נפשית עם אחרי שעתיים נגיד לא הולך לי כמו שרציתי. אני משתדל גם לפנות מספיק זמן להעמקה במשחק. יש לי סשנים נטו של למידה, אני נוהג לרשום ידיים מעניינות וללמוד מהן, לפעמים יש ימים שאני רק לומד בהם ולא משחק. אני דואג לעשות את זה באופן קבוע במהלך השנה ולאו דווקא לפני סשנים, ולשמחתי התברכתי בשנים האלו במאמנים מהטובים ביותר בתחום."
איך היית מגדיר את החוזקות שלך במשחק?
"בזה שאני יודע ללמוד ולהשקיע, לוקח את המשחק וכל מה שסביבו, כולל אורח חיים, בשיא הרצינות. אני מבין את המשחק לעומק כי הקדשתי לזה את הזמן המתאים, והכי חשוב – אני באמת יודע להוציא לפועל את הדברים שאני לומד. אפשר לומר שהצדדים החזקים שלי במשחק הם בעיקר התיאורטי, האסטרטגי והמנטלי, אני גם יודע לנצל חולשות של שחקנים אחרים."
ואם כבר מדברים על הכנות מנטליות, איך אתה מתמודד עם דאון סווינגים כשהשונות עובדת לרעתך תקופה ארוכה?
"בצורה הכי טובה שאני יכול. נושך שפתיים ומנסה לשחק את המשחק הכי טוב שלי בהינתן הסיטואציה, יורד בסכומי הטורנירים אם צריך, עובד על הפן המנטלי, ומשתדל להמשיך לחיות את החיים כמו שאני יודע הכי טוב."
אפשר לומר אם ככה שהפוקר לימד אותך לא מעט על החיים?
"בהחלט. קשה לי לזכור את עצמי לפני שהייתי שחקן פוקר, זה חלק כל כך גדול ומשמעותי מהחיים שלי. הפוקר אשכרה לימוד אותי הכל."
מה למשל?
"אחד הדברים העיקריים זה שיש הרבה דברים שהם מחוץ לשליטתנו, ואסור לבזבז על זה זמן או אנרגיה, ואני משתדל ליישם את זה מאוד בחיי היומיום שלי. אם כמה שאתה חושב שמשהו מגיע לך, או שאתה שולט באיזו סיטואציה, אין מה לעשות – גם בפוקר וגם בחיים אתה נתון ל'חסדי השם' או 'חסדי השונות'.
עוד משהו שלמדתי זה לשמור על השלווה הפנימית שלי. אני לא מתעצבן לעתים קרובות, גם אם טיסה תתבטל או תאחר למשל, זה לא יבאס אותי. אני אביט מה אני יכול לעשות עכשיו, איך אני מנצל את השעות האלו. להיות פרקטי בהתאם לסיטואציה ולא להתעצבן סתם. במשחק, למשל, אם היתה איזו טעות ביד, או נשברתי בגלל חוסר מזל, חובה להמשיך הלאה ולהשאיר את זה מאחורה."
עוד משהו שלמדתי זה לשמור על השלווה הפנימית שלי. אני לא מתעצבן לעתים קרובות, גם אם טיסה תתבטל או תאחר למשל, זה לא יבאס אותי. אני אביט מה אני יכול לעשות עכשיו, איך אני מנצל את השעות האלו. להיות פרקטי בהתאם לסיטואציה ולא להתעצבן סתם. במשחק, למשל, אם היתה איזו טעות ביד, או נשברתי בגלל חוסר מזל, חובה להמשיך הלאה ולהשאיר את זה מאחורה."
אני חייב לשאול אותך משהו. עם כל האתגרים, כל מה שאתה מספר נשמע מדהים, מרגש, מלהיב ומפתה. אז למה כל מקצועני הפוקר ממליצים לאחרים לא להיות כמוהם? זה משהו שאני שומע הרבה.
"כי אנחנו יודעים כמה שזה קשה, וכמה שזה לא מתאים לכל אחד. הרוב פשוט לא מתאים לאורח החיים הזה, לדעת להשקיע בלי לקבל בחזרה במשך תקופה ארוכה, והם עלולים להישבר בדרך. אבל אני לא אגיד 'לא' למי שחושב שהוא כן מתאים לזה. להפך, אם למישהו יש הזדמנות לחיות חיים כאלה אני אמליץ לו לנסות מכל הלב."
מה צריך בשביל זה?
"קודם כל צריך 'ראש לפוקר'. סוג של חוכמת-פוקר, כשרון כזה, אינטליגנציית פוקר. לדעת לעבוד קשה, להיות מוכן לעבוד קשה, להבין איך עובד הווריאנס (השונות). עקשנות, פייטריות, יכולת למידה והשקעה אלו תכונות חשובות. הדבר העיקרי שיכול לשבור אנשים זה דאונסווינג שיכול להיות מאוד קשוח, ולקחת הרבה יותר זמן ממה שחשבת שאפשרי. צריך אמונה עצמית וחוזק פנימי כדי לצלוח את זה. יש לא מעט שחקנים שכבר החליטו להיות מקצוענים, החלו לעשות את מה שצריך בשביל זה, אבל פורשים כשהם לא רצים טוב תקופה ארוכה. במקום להמשיך ללמוד או להשתפר, הם הופכים לקורבן. קורבנות זה משהו שישבור אותך. וכשהמנטלי גומר אותך, מעבר לכסף, אתה לא יכול לחיות מזה."
תגיד, אין את החשש הזה שפתאום הכל ייגמר? שאין איזה גיבוי מקצועי לעבודה מסודרת?
"לא חושב על זה לרגע. כרגע פוקר זה החיים שלי, ומבחינתי שלא ייגמר לעולם."
אנחנו מסיימים את השיחה. צור מתפנה לעיסוקיו בברצלונה, להכנות לקראת אחד הטורנירים היוקרתיים בעולם, משם יחזור לחופים היפים הלבנים של מקסיקו, משאיר אותי תוהה אם זה הזמן להתקשר למי-ווה טון ולהזמין טיסה לברזיל. אולי יש דברים בגו, הרי עם כל הצלופן שהשניים מצפים בהם את אורח חייהם, עושה רושם שהם מאושרים. אבל עד שאאזור אומץ לרכוש כרטיסים, אני ממהר לרכב כדי לצלוח את הפקקים חזרה בדרך לתל אביב. בכל זאת יש פוקר על 300 ₪ אצל חברים.
הכתבה פורסמה לראשונה ב"בלייזר" וYNET+ בספטמבר 2022
