אליפות ישראל בפוקר היא כבר מזמן לא רק טורניר גדול עם תואר נחשק. היא מפגש של קהילה שהולכת וצומחת בכל שנה. תומר בן אז"ר השתתף באליפות של 2020 וחזר עם כמה תובנות מעניינות (פורסם לראשונה ב"בלייזר" באפריל 2020)
תמיד הייתי אמביוולנטי לגבי טיולים שנתיים. מצד אחד, כיף לצאת מהשגרה, חופש מהלימודים זה דבר מבורך, ונחמד לראות את המורים קצת יותר נגישים. מצד שני, איכשהו תמיד מעורבים בהם הליכה במים, שקי שינה מטונפים, צעדה של שעות מלווה בהסברים מייגעים של מדריך משועמם, ותמצית מרוכזת במיוחד של פוליטיקה ודינמיקה חברתית. אבל לטיול השנתי של חובבי הפוקר בארץ לורנה – או בשמו הרשמי יותר "אליפות ישראל בפוקר" – ציפיתי בכליון עיניים.
הפעם החופש הוא מהעבודה, את שקי השינה מחליפים חדרי המלון הנוחים, הרצאות מטעם האקדמיה לפוקר מעניינות ומועילות פי כמה מההסברים ההם של המורה לשל"ח, ולא, אין הליכות במים. מקסימום נסיעה לקניון וחזרה. בשנה שעברה, כששידורי הלייב מהאירוע עיטרו את הפיד שלי בפייסבוק, צפיתי בפרגון מהול בקנאה באייל "קסיאס" אשכר, ממייסדי האקדמיה, כובש את התואר בפעם השלישית אחרי האדס-אפ מטורף עם סטודנט מוכשר שלו, אייל פאלק. אז גמלה בלבי ההחלטה שאת האירוע הבא אני לא מפספס.
נכנסים לעניינים
כבר בנתב"ג אפשר היה לחוש באנרגיה המיוחדת של האירוע הזה. מין מפגש קצוות של כלל שחקני הפוקר בארץ, מכל הסוגים, מכל הגילאים ומכל הרמות. ומכיוון שאני אוחז בלא מעט קילומטרז' של משחקי לייב, היה נחמד לפגוש לא מעט שחקנים שיצא לי להתרועע עימם בשולחנות כאלו ואחרים. אנחנו הנגלה האחרונה של הטיסות לורנה, ומצטרפים לשאר השחקנים ב"אינטרנשיונל הוטל קזינו", שהגיעו בטיסות קודמות וכבר מזמן בעניינים.
קבלת הפנים הנחמדה שערכו לנו כללה בופה של פירות וגבינות, נגן סקסופון, שטיח אדום, מצלמות, חיבוקים, נשיקות ותור ארוך אך יעיל להפליא בצ'ק אין. לא עוברת שעה וחצי מקלחת קצרה ואני מוצא את עצמי בשולחן, סופר את הצ'יפים ומצפה בהתרגשות להשלים מהביג עם ג'ק 9 לבבות לפתיחה ותשלום של ארבעה שחקנים.
הפלופ מבשר הטובות מציג ג'ק 6 9 עם שני תלתנים ולב אחד, שעובר בצ'ק עד אלי. זה הזמן להרביץ שליש קופה, ולקבל תשלום מהכפתור. הטרן מביא איתו 10 תלתן מאיים, אבל אני מחליט שאין שום סיבה לא לייצג גם את הצבע וגם את הקנטה עם הזוגות שלי, ומרביץ קצת למעלה מחצי קופה רק כדי לקבל רייז של קופה וחצי. את השחקן בכפתור אני לא מכיר, ונכון לעכשיו אני גם לא מעוניין להכיר, אבל הידיעה כי בריבר תגיע ככל הנראה דחיפה משכנעת אותי לזרוק את היד שלי פייס אפ, בתקווה שהבחור האגרסיבי ממול יראה לפחות סטרייט פלאש. אבל הוא זורק את הקלפים שלו למאק, אוסף את הצ'יפים באדישות ולי לא נותר אלא להתנחם בזריקה טובה של יד חזקה, על בורד לא פשוט.
זו הפעם השביעית שאליפות ישראל בפוקר מתקיימת במתכונתה הנוכחית, והשלישית בוארנה. את האבסורד שבקיום אליפות ישראל מחוץ לגבולות המדינה בגלל נושא החוקיות נשאיר לכתבה אחרת, אבל אין ספק שהיא זוכה להכרה והרצינות הראויות מהסצינה בארץ, הגדלות משנה לשנה. כמעט 400 שחקנים משתתפים באליפות הזו, שפתוחה לישראלים בלבד, עם למעלה מ-700 כניסות המהווה שיא של כל הזמנים, ולא מעט טורנירי צד מגוונים, כולל אליפות סמלית לנציגות של המין היפה. הפעם, מלבד 50 אלף יורו למנצח, גביע הולם ותהילת עולם, מתווסף לזוכה המאושר גם חבילה נאה ל-WSOP שתיערך ביוני בוגאס, כולל כניסה לאחד מטורנירי הצד, מתנה מהמארגנים שאינה מתוך קופת הפרסים.
לשולחן שלי מצטרף גילי מנדזלבסקי, תופעה יוצאת דופן בנוף הפוקר הישראלי ולא אגזים עם אוסיף ואומר העולמי. גילי הוא שחקן כבד ראיה, שנעזר בחברו הטוב אייל אגם כדי לרסק את השולחן. לאחר שהוא לוחש לו באוזן אלו קלפים הוא מחזיק ומוודא שהוא מעודכן בערכם של הצ'יפים השונים, כמתבקש ממקצועו כחוקר פרטי, אייל מתחיל לאסוף ראיות ומתאר לגילי לפרטי פרטים כל מה שקורה בשולחן, גם כשאינו ביד. סיט 1 זרק, סיט 2 פתח, סיט 3 חושב קצת ומטרבט, וכך הלאה. סיט 3 טירבט גם לפני שלוש ידיים, נכון? גילי ספק שואל ספק קובע, ואייל לא בטוח בתשובה. האמת שגם אני לא. הזיכרון הפנומנלי שלו הוא מושא לקנאה. הדינמיקה בין השניים מרתקת כמו שהיא אפקטיבית, וגילי משלש את הערימה שלו אחרי יד מטורפת, כששני החבר'ה שיושבים מימיני, שמזמן מחוץ ליד, מוסיפים שמן למדורה כשמסתבר שאחד החזיק בדיעבד צבע נאטס והשני פול. מה לכל הרוחות מחלקים כאן הדילרים הבולגרים? גילי לוקח את היד עם זוגות אס מלכה אוף אחרי השוואה קשה אך משתלמת בריבר. את האליפות הזו הוא יסיים במקום התשיעי והמכובד, אחרי שלא יצליח לשבור זוג מלכות עם האס קינג יהלומים שלו. "שלוש שעות אני קארד דד," הוא מספר לי, "עד שהגיעו הקלפים האלו ונאלצתי לדחוף אחרי רי-רייז פרי פלופ". למרות שהוא משחק הולדם רק שנה וחצי, גילי כבר מחזיק בכמה זכיות יפות בטורנירים בחו"ל, והוא זוקף להצלחה שלו בפוקר, מעבר לריכוז, סבלנות וזיכרון, את העבר שלו כמתכנת, תואר במתמטיקה, ועיסוק מתמיד בפסיכולוגיה.
כור היתוך בשולחנות הפוקר
את השחקנים באליפות הזו אפשר לסווג לכמה סוגים – המקצוענים, שבאים להוסיף עוד תואר לרזומה ולהעשיר את הבנקרול שלהם, הדילרים שמנסים לתעל את נסיונם הרב כ"משקיפים" ולהביאו בשעת השי"ן אל שדה הקרב, החובבים ברמות השונות, שמעוניינים להתהדר בתואר הנכסף, לכבוש את אחד הפיינלים או לפחות "להגיע לכסף", ו"המהמרים" שמנסים לצ'נס את הקופה עם מהלכים בלתי אפשריים שיכולים להוציא כל שחקן פוקר שפוי מדעתו.
אבל מה שמאפיין מבחינתי את הסיטואציה הוא בעיקר הגיוון האנושי, וללא טיפה של ציניות יש כאן המון סיבות לאופטימיות בכל מה שנוגע לחברה הישראלית. מלבד עצבים ויצרים לבנטיניים מובנים בלהט המשחק, לא מצאתי שום אינדיקציה לגזענות, או פילוג, או שיסוי, או כל דבר מהסוג הזה שאנחנו שומעים בכל יום בתקשורת בתקופה האחרונה. להפך, המון פרגון, עידוד, חברות, הדדיות, כבוד ואמפתיה. אני מביט בשולחן וצופה במגזרים השונים של החברה הישראלית משחקים ביחד בהנאה, וביחס מעורר ההערצה לנציגות הנשית. ופוליטיקה? מחוץ לתחום. אפילו הפוליטיקה הפנימית של סצינת הפוקר בארץ באה כאן לידי ביטוי אך ורק בשיתוף פעולה מלא והדדי של שלושת הגופים המובילים בארץ בתחום – IPC, האקדמיה לפוקר, וראנר ראנר. IPC, שכבר 10 שנים חתומה על עשרות הפלגות ואירועי פוקר המותאמים לישראלים בחדרי פוקר בחו"ל בניהולם של היזמים ושחקני הפוקר רועי אבן ונדב שנהב, שיזמו והפיקו את האירוע, האקדמיה לפוקר שכבר למעלה משש שנים אחראית לפס ייצור של שחקני פוקר מעולים עם שלל סדנאות וקורסים לשיפור המשחק מכל האספקטים שלו, ו"ראנר ראנר שמארגנים במקצוענות ראויה לציון ליגות פוקר לחובבים בכל רחבי הארץ. למרות שאליפות הארץ בפוקר מעולם לא היתה מטרת העל של המארגנים, השחקנים הצביעו ברגליים, ונדמה שבשנים האחרונות הפך האירוע לקונצנזוס, והתואר "אלוף ישראל בפוקר" מוכר גם בראיונות בתקשורת הישראלית, וגם בייצוג בטורנירים נחשבים בחו"ל.
הפעם, מי שיחזיק בתואר הוא ציון שמאי, בחור צנוע בן 52 מהיישוב הקהילתי פוריה, הנדסאי בניין במקצועו. פוקר הוא משחק כבר 9 שנים, ובאירועי הלייב של IPC בחו"ל הוא לוקח חלק 4 שנים, ואפילו מחזיק בגביע אחד. ולמרות שאיננו מקצוען, חבריו לשולחנות מודים שמאוד קשה לשחק מולו. הוא שחקן אגרסיבי אך מחושב, שלא מפחד לקחת סיכונים, ומאוד קשה לבלף אותו. הוא יודע גם לזרוק ידיים חזקות, כמו טריפס ג'ק על בורד רטוב במיוחד לאחר שמהלך היד היה חשוד לרעתו בעיניו. ולמרות שיהיו כאלו שיגידו שצריך הרבה מזל כדי לזכות במקום הראשון בטורניר כזה, ולמרות הריצה המטורפת של ציון במהלך כל הטורניר כמו פול בריבר מול שתי קנטות או זכיה בפליפים ברגעים המכריעים, אי אפשר לקחת ממנו את ההישג הזה, בעיקר בזכות העובדה, שכאילו בשביל להוכיח את היצירתיות, המחשבה והרצינות שבה הוא לוקח את המשחק – רגע לפני הטיסה הביתה הוא כבש גביע נוסף בטורניר ה"ווין דה באטן". וזה רבותיי כבר לא מזל, זה אלוף אמיתי.
וכמו בכל טורניר ראוי לשמו, השבירות הן חלק מהמשחק. ולמרות שנשברתי לא מעט פעמים באירוע הזה, הגיע זמנו של הנס הפרטי שלי: אנחנו בבאבל הישיר לכסף של טורניר הדיפ סטאק, שני שולחנות אחרונים, ואני – איך לא – הערימה הקצרה בשולחן. רגע לפני שהביג דופק לי חצי ערימה, אני מועבר אחר כבוד לשולחן השני, ומתיישב מימנו של הבחור השני עם הערימה הקצרה, מציל אותו מהביג הפרטי שלו. אנחנו מסתכלים אחד על השני, סופרים צ'יפים, ונדהמים לראות שאנחנו עם אותה ערימה בדיוק. אבל בדיוק. על הצ'יפ.
אורי, חמד של בחור האמת, נושם לרווחה. "הצלת אותי," הוא מנפנף לי בנתון שכבר הספקתי להסיק לבד, "אני בפרי-רול לעוד שני סיבובים לפחות, ואם לא תכפיל אתה בחוץ לפני…". וככה התחילה לה מסכת מותחת של ידיים פסיכיות, כששנינו דואגים לא לעוף שניה לפני הכסף, בעוד עינינו נטועות בתקווה לערימות של שאר השחקנים. אני זורק מהביג, גם אורי זורק, אני זורק מהסמול, גם הוא זורק, הוא מצליח להכפיל, והנה גם אני מצליח, אבל שוב הבליינדים חותכים אותנו לשניים.
ואז, כמעשה קסם אנחנו שומעים מהשולחן ליד, השולחן עם הערימות הכבדות דווקא, "אול אין אנד קול", צופים בערגה בזוג ג'קים נשבר מול זוגות 2 5 סוט של שחקן שהשלים מהביג. "איך אתה משלם עם 2 5 איך??" זועק הבחור עם הג'קים השבורים, "רק השלמתי מהביג, אחר כך תפסתי אותם בפלופ," מתנצל הבחור השני באושר מופגן. אני ואורי לא מצליחים להסתיר את השמחה לאיד הפרטית שלנו, ומחזיקים מעמד עוד כמה ידיים עד אול אין משולש מהסרטים: אורי דוחף מ-UTG זוג שמיניות, שחקן מעמדה אמצעית דוחף בעצמו עם אס 6 סוט כדי לבודד, ואני מתעורר בביג עם אס קינג אוף ומצטרף לחגיגה. הפלופ מציג קינג בשבילי, משלים לאורי סט שמיניות, ופלאש דרואו לסוטד אס של המבודד. הטרן מביא איתו עוד אס, אני כבר בזוגות מחכה לפול, אורי מתפלל שלא יישבר, אבל הריבר מעיף את שנינו עם הצבע הנכסף. תם ונשלם הטקס, אבל לפחות בדרמתיות הראויה וקצת מזומן ביד.
